כניסה לחברים
סגירה

כניסה לחברים רשומים



מדוע יש להעדיף תמציות מצמחים שלמים על פני חומרים פעילים מבודדים? - מאת פרנסיס ברינקר ND

למאמרים נוספים מאת המחברת הקישו כאן

 

תרגום: מאיר טורניאנסקי

 

הרפואה המערבית המודרנית משוכנעת ביתרונן של תרופות סינתטיות המכילות 100% חומר פעיל בודד, אך האם אפשר שתפישה זו משקפת שגיאה בסיסית והרסנית הנוגעת למהותן של תרופות ולדרך בה הן אמורות לפעול בגוף האדם?

 

המאמר התפרסם ב- Journal of the American Herbalist Guild, volum 5, No.2, Fall-Winter 2004 p 29-35
השימוש בצמחים לצורכי ריפוי עתיק כחיים עצמם על פני כדור הארץ. במהלך הזמן התפתחה אומנות השימוש בהם ונהפכה למתוחכמת ולמדויקת יותר; המשיכה הטבעית של בני האדם כלפי הצמחים הביאה לנו תועלת גם במישורים נוספים, אך לסגולות הריפוי של הצמחים וליכולתם להעצים את הבריאות ואת החיוניות נותרה חשיבות מכרעת. לפני כמעט מאה שלמה ביטא זאת בפשטות ג'ון יורי לויד - רוקח חדשני בעל ראייה רחבה שחי בשנים 1871-1936:

הסכיתו אנשי מדע, הסכיתו ושמעו את מילות החוכמה אשר נאמרו לכל בני האדם פעם אחת, אך לחוסן ולנצח יוותרו נכונים. ...בין אמצעי הריפוי הקדומים ביותר. ...הינם מוצרים ומיצויים צמחיים. ...בין הבולטות שבכל התרופות, כולל המזון, הן אלו שנוצרו תחת השפעת עולם הצומח: אלו הן 'התרופות הפשוטות' של האבוריג'ינים. ...'תרופות הסבתא' של הרפואה הביתית. ...אמצעי הריפוי המוערכים והנחקרים ביותר על ידי המדע היו, ועדיין הינם, חומרים ותרכובות צמחיים. חגורת הירק המקיפה את כדור הארץ היא מאגר השפע היחידי שמשמר את החיים על פני האדמה. ...אלו התרופות הזוכות למלוא ההוקרה בקרב בני האומות כולן. אי ןתכלית בהחלפתן במוצרים מלאכותיים, כפי שאין להחליף ירקות מאכל בתחליף סינטטי הנרקח בידי כימאי. ....כן ישגה אדם אם יפחית בערכם של הרכיבים הלא אורגנים בתרופות צמחיות, בין אם הם פועלים כחלק אינטגרלי מהצמח השלם ויש להם חלק בהשפעתו המיטיבה על זה הנוטל את התרופה הצמחית - ובין אם בודדו אותם מתוך הצמח השלם. ...אף בר דעת, המעודכן במידע הנוגע לתרופות מן העבר, על שלל תכונותיהן כפי שאנו מכירים אותן כיום - לא יוכל לשלול את העליונות של חומרים צמחיים כמוצרי מזון או כתרופות כאשר הם ניתנים על-ידי אנשים שהוכשרו להשתמש בהם בתבונה. (לויד 1909)

הרפואה, ואפילו הרוקחות הטבעית, מעדיפות להשתמש בחומר פעיל שבודד מהצמח הטבעי. העדפה זו מאפשרת לתעשיית התרופות לנפק מוצרים אחידים יותר, שבצדם מובטחת שליטה מוחלטת על הרכבם הכימי. בהתחשב בנתונים אלו - מדוע יעדיף מישהו את התרופה הצמחית עתירת הרכיבים על פני הרכיב הבודד לו מיוחסת השפעת התרופה הצמחית בצורתו הטהורה? התשובה מתגלמת בהבדלים בתגובת הגוף: שינויים במידת הספיגה של החומר הפעיל המבודד מול התמצית הצמחית השלמה; שינויים בחילוף החומרים של התרופה בגוף; שינויים באופני הפרשתה החוצה מן הגוף ובמידת הרעילות שלה כלפי הגוף - כולם מתרחשים כאשר מבודדים את החומר הפעיל מן התמצית הצמחית לה הוא שייך. עוצמת השינויים ואופיים נגזרים ממידת העיבוד שעבר הצמח ומן הפער בין התרופה לבין מקורותיה הצמחיים: הצמח השלם הוא המקור, אחריו מקומה של התרופה הדומה לו ביותר - מיצוי הצמח השלם ואחריהם נגזרת או ריכוז של מרכיב פעיל בודד.
לויד תיאר לעמיתיו הרוקחים את ההיגיון הטמון בשימוש בצמח השלם:

בין אמצעי הריפוי הקדומים ביותר, כמו גם המועילים ביותר בעידן הנוכחי, נמצאים תרופות צמחיות ורכיבים צמחיים. ...זה החושב באופן מאוזן והמעודכן במידע הנוגע לתרופות מן העבר, על שלל תכונותיהן כפי שאנו מכירים בהן כיום - לא יוכל לשלול את סגולותיהם של חומרים מן הצומח, אם כמוצרי מזון ואם כאמצעי ריפוי - כאשר הם משמשים בתבונה תחת ידיהם של אנשי מקצוע. חייהם ובריאותם של בני האדם תלויים באנרגיית החיים האצורה במולקולות ובחומרים צמחיים, בין אם הם משמשים כמזון או כתרופה. ...הם מחוללים שינויים באיברים וברקמות באמצעות השפעתם על הזרם העצבי או על חיוניות החומר. הניסיון מלמד כי באופן כללי יכולים חומרים צמחיים אלה להשפיע על האורגניזם החי ולשמר אותו. ...כמויות הרכיבים התוך תאיים המשמשים ברפואה ויחסי הגומלין שביניהם נתונים לשינויים. ...הניסיון להחיל את הגישה המדעית על הרפואה הוביל לניסיונות הראשונים להכין תכשירים אחידים יותר מהחומרים הראשוניים בהם השתמשה הרפואה. ...תוצרים אלו, שהורכבו תודות לשימוש באנרגיה כימית, מייצגים תפיסה הגורסת כי מאחורי כל תרופה טבעית מצוי דבר מה מוגדר, היכול להחליף את הטיפול המסורתי באמצעות חומר המוצא. ...היה זה אך טבעי שההתלהבות מרעיון זה תוביל לפיתוחם של מוצרים מזוקקים בעלי אנרגיה אגרסיבית כמו. ...האלקלואידים האנרגטיים ומספר מוצרים אחרים, המכילים בתוכם תכונות המזכירות את צמח האב. ...ניהיליזם רפואי, הנגזר לעתים קרובות משימוש בתרופות, הוא תולדה של אכזבה מכיוון חשיבה לפיו מבנים צמחיים שלמים (צמח מיובש) הם מרכיבי התרופה ולא נגזרותיה; השפעתם של רוב צמחי המרפא מקורה אינו בחומר אחד שניתן לזקק מתוך הצמח באמצעות מניפולציה כימית. ...לפי המטריה-מדיקה של חומרים תוך תאיים, אין לאף נגזרת או חומר פעיל מבודד שניתן להפיק מהצמח יכולת להשתוות לתרופה המורכבת מהצמח השלם. את זאת יודע גם מי שמכיר את הצמח השלם. בשעה שאותן תרכובות צמחיות, המכילות חומרים רבים, הוכיחו זה מכבר את סגולותיהן ברוקחות הצמחים ובריפוי, הרי שרובן נותרות חסרות משמעות עבור הכימאי. ...ישנן עדויות חד משמעיות, לפיהן נגזרות שהופקו מצמחי מרפא באמצעות תהליכים כימיים אינן משתוות למבנים הבין-מולקולרים המורכבים המעניקים לתרופה הצמחית את יכולות הריפוי. ...מקורו העיקרי של חוסר שביעות הרצון של רופאים קונבנציונאליים נובע בוודאי משימוש בנגזרות בלבד. בטיפשותם הם מתעלמים מתכונותיהם של חומרים צמחיים מורכבים שונים שערכם הרפואי לא יסולא בפז: אלו זוכים להתעלמות ומושלכים לצד הדרך, רק בגלל שמהם אין הכימאי יכול לייצר, בעזרת המבחנה וגלאי החומרים שלו, חומרים כדוגמתם של האלקלואידים הרעילים אטרופין, סטריכנין או מורפין. אנשים אלו מעוניינים רק בסופה ובסערה: האמירה השקטה והצנועה אינה נחוצה בתרופותיהם. חשיבה רחבה בשילוב ניסויים קליניים, שאפיינה את המרפאים האקלקטיים מסוף המאה ה-19, זכתה לגלות שדה גדול ועשיר, אותו נטש הרופא הרגיל. זה פנה לפיתוח זן סטנדרטי של תרופות נקיות, נטולות ככל האפשר חומר צמחי גס, שהיה עשוי להביא תרופות אלו לרמתן של תרופות טבעיות - להבדיל מנגזרת בודדת. ...התפיסה האקלקטית נותרה מאז היחידה ברפואה האמריקנית שהקציבה מזמנה ומתשומת לבה לריפוי באמצעותן של תרופות צמחיות המורכבות ממבנים שלמים, עד שהדבר נהפך לחלק ממטרתה ומתרבותה. ....נכתבו ספרי הדרכה, מטריה מדיקה ודו"חות טיפוליים המתארים את התרופות ואת השפעתן על המחלה. ...פיתוחן של התרופות נעשה באמצעות טיפול בבני-אדם חולים (ולא בבעלי חיים בריאים), ומתוך כללים שהכתיבו את נחיצות עריכתו של מחקר ארוך ומקיף עבור כל תרופה. ...חשיבות ראויה ניתנת להבנת מרכיבים בודדים בהקשרם הנכון. למעשה, זכות הראשונים לגילוי החומרים בעלי הערך הגבוה ביותר בעולם הצמחים האמריקני שמורה למרפאים האקלקטיים. אנו מעריכים יותר מכל את האפקט המותאם (סינרגיסטי) הנובע מיצירה מורכבת, אורגנית, המועשרת בתכונות חיוניות ונשמרת במתכונת בת יישום. (לויד, 1905)

חומרים פעילים מבודדים לא היו זרים ללויד: הוא זכה בפרס אברט בפעם השלישית עבור מחקרו הנודע ברוקחות, במסגרתו פיתח חומר המשמש לריאקציה כימית, הנקרא על שמו, ונודע בשמו המסחרי אלקרסטה (Alcresta). החומר שימש להפרדת אלקלואידים מתמיסות. הזכויות על החומר נמכרו לחברת אלי לילי [כיום אחת מחברות התרופות הגדולות בעולם]. לויד פיתח סולפאט אטרופיני מצמח הדטורה (Datura), אשר נהפך בסופו של דבר לתרופה ששמשה לטיפול בפציעות בעיניים, ונמכרה על ידי חברת התרופות לילי לצבא ארה"ב בתקופת מלחמת העולם הראשונה. לויד היה מודע היטב להבדלים שבין האלקלואיד לבין הצמחים מהם הופק, כמו גם לתוצרים דומים אחרים.

...מוצרים מזוקקים אינם מייצגים את התרופה. קחו למשל את הבלאדונה, ממנה מפיקים אטרופין, אך באופן טבעי הוא אינו מצוי בה: כדי להפיק ממנה את החומר יש לערוך בצמח מניפולציה. אבל האלקלואיד הטבעי אטרופין קיים כבר בתרופה המופקת מהצמח Hyoscyamus (שיכרון). עם זאת, כיוון שהשפעתו של השיכרון שונה למדי מזו של בלאדונה, נשאלת השאלה לגבי השפעת ההקשר של המבנה האלקלואידי בתוך החומר הכולל. בנוסף לכך יש להתחשב בהשפעתם של חומרים נלווים המצויים בכל תרופה טבעית. כותב שורות אלה מביע באופן גורף את אי הסכמתו לתפיסה שרואה את האטרופין כמקביל לבלאדונה, או את החומר הפעיל העיקרי בשיכרון (Hyoscyamine) כמקביל לשיכרון, או לכך שתרופה כל שהיא מקבילה לתרופה כל שהיא אחרת.

...התפתחותן של תרופות. התפתחותן של התרופות יצרה כמה פרדוקסים מעוררי מחשבה. למשל, תרופה יכולה להיות מוצגת בתחילת דרכה כמזור למחלה מסוימת. בחלוף הזמן, אין מייעדים עוד את התרופה למטרתה המקורית ובהדרגה היא משמשת  לצורך ריפויו של חולי שונה בתכלית. למרות זאת, אין הדבר מעיד בהכרח על אי יעילותה של התרופה בתחום השימוש המקורי שלה.

...הפעולות המניפולטיביות שנעשות במסגרת ייצור התרופה מחוללות תהליכים של הרס, בריאה ובריאה מחודשת, החלים על התרופות עד לדור שלישי ורביעי. אין זאת רק תולדה של החום המופעל בזמן הייצור. ...למרות שמנקודת מבטו של הכימאי אחראיים הטמפרטורה והזמן לשינויים במוצר הסופי. מנקודת מבטו, מתחיל הכימאי את תהליך ייצורה של תרופה בחומר גלם המהווה צביר של מבנים כימיים בלתי ניתנים לחיזוי, ומסיים אותו עם צביר של אי ודאויות, שהיו או שלא היו קיימות קודם. ...התרופה מאקרוטיס (Macrotys) (מבוססת על Cimicifuga), היא דוגמה נאותה לכישלונה של הכימיה בניסיונה הנועז להשתוות לחומר טבעי באמצעות חומר סינטטי. ...החלק העיקרי של ה"שרף" (לכאורה) של מאקרוטיס כלל אינו שרף, וגם איננו ההרכב המסועף הקיים בצמח השלם: למעשה, הרכב החומרים בתרופה איננו ידוע. הרציונאל המוביל למסקנה זו יסודו בעובדה שתהליכי החימום והייבוש המשמשים בייצור התרופה גורמים להתפרקותם של החומרים המורכבים בצמח לחומרים משניים, שחלקם מסיסים במים וחלקם לא. התוצאה היא תרכובת של חומרים בלתי ידועים. אלא שבכך לא מסתיים תהליך השינוי של מרכיבי הצמח המקוריים. הוא ממשיך להתרחש ללא הרף תחת השפעות חשיפת התרופה לאוויר וללחות. ...אולי אין דוגמה מתאימה יותר מתרופת המאקרוטיס לשינוי ההדרגתי שחל ביישומי התרופה על-ידי רופאים: היא הושקה בשנת 1832 כתרופה מופלאה לאבעבועות שחורות; היא קמה לתחייה בשנת 1872 כ"תכשיר עדיף לחיסונים"; ואילו ב- 1848 התייחס ד"ר נ.ס דייויס משיקאגו למאקרוטיס כ'רכיב המרגיע החזק ביותר הקיים בידינו'. (לויד 1932b)

במאמציו למצוא פתרון בר-יישום לתעלומת הכימיה הרפואית של צמחים חיים, קבע לויד כי הפרדה והפקה של מה שקרוי 'חומרים פעילים' אינן מעניקות שיקוף ראוי לפעולתו של הצמח השלם:

בהזדמנות זו... מבלי להתייחס לחומרים הגסים שבצמח, אתייחס לחומרים פעילים שמקובל לראותם כקרובים ביותר לרכיבים מקוריים של הצמח. בהם ימנו גם האלקלואידים המתים, המהווים סוגיה בפני עצמה ומצריכים מערכת התייחסות עצמאית משלהם. אופני התייחסות בסיסיים אלו לרקיחת תרופות מקורם בצמחים חסרי חיות, שמצבם ירוד והם קרובים למדי למצב של הרס ורקב צמחי; תהום עמוקה ורחבה פעורה בין הצמח החי לבין מוצרים אלו, שהם חסרי נוזל החיים ומעוותים. (לויד 1922)

השימוש הרפואי הנהוג בצמחי מרפא, או ההבנה האמפירית של תופעות הלוואי והנגד של צמחים אלו, אינם משביעים את סקרנותם של בעלי החשיבה המדעית עד שמוכחים באופן מדעי "חומר פעיל", ו"מנגנון פעולה" כלשהו, שמסופקים לו הסברים ראויים. אולם, רמת הבנה זו אינה מסוגלת להכיל את המשמעות הרפואית של פעילות החומרים יחדיו תוך העצמה הדדית (סינרגיזם), כפי שהיא ידועה זה מכבר מיישומים קליניים של מוצרים צמחיים שלמים ומורכבים. עם זאת, הרפואה הקונבנציונאלית ממשיכה להניח כי זיהוי של אלמנטים בודדים בעלי רכיבים ייחודיים - מוגבלת ומצומצמת ככל שתהיה תרומתו של הרכיב לתועלת או לסיכון הכוללים של הצמח - הוא הדבר החיוני כדי לאשש את תקפותה של תרופה.
 

למרות שהיה מנתח ידוע של רכיבים צמחים בעצמו, חש לויד מורת רוח לנוכח מוגבלותה של גישה כובלת וצרת אופקים זו:

...Apocynum כפי שכולם יודעים, הינו אחד מאותם צמחי מרפא נפוצים ששימשו בידי המרפאים האקלקטיים. מרפאים היודעים כיצד להשתמש בו עושים זאת בבטחה, ומסורות ריפוי המכירות את הצמח מחשיבות אותו לתרופה רבת ערך. קרוב לוודאי שההתנגדות הנפוצה ביותר לשימוש בצמח זה היא על רקע טעמן המר ביותר של המרקחות הנעשות ממנו. ...מינון יתר של צמח זה הינו מסוכן, אם כי כאשר הוא ניתן בשילוב רכיבים נוספים בפורמולה לא נצפתה כל רעילות. ...מר צ'רלס. וו. מור, תחת חסותו של פרופסור פרדריק . ב. פאוורס ממעבדות המחקר לכימיה של חברת וולקום, הוכיח כי ניתן להפיק מהצמח רעל היכול להרוג כלב בתוך זמן קצר. אני מאמין כי עובדה זו תספיק כדי להציג תרופה צמחית זו בפני אלו המחפשים תופעות רעילות הנגרמות מצמחי מרפא, או כדי להציג רקיחה רעילה המיוצרת ממנו ומוכרזת רשמית כתרופה. ...וכעת, לאחת שמניתי את הסיבות לכך שאני מאמין שמחקר זה (שנערך באנגליה) יעניק לאפוקינום מעמד של תרופה בארץ זו... לאור העובדה כי 75 שנים של שימוש רפואי מוצלח בצמח, בידי רופאים שטיפלו ואשר יודעים להשתמש בו לצורכי ריפוי של חוליים שונים כשלה בשיכנוע המדענים . הקשיבו! כאשר האתיל אצטט והמיצוי האלכוהולי משרף האפוקינום ניתנו דרך הפה לכלבים במנות של 375 גרם, הכלבים מתו. ...מינון של 97 גרם של אפוקינאמרין (Apocynamarin) גרם אצל הכלבים להקאה חזקה. ...אני מניח שלאחר מסע צלב מחקרי ופיזיולוגי שבו רעילות החומר תוגדר עד תום (למרות שהיא אינה הסיבה לערכו הרפואי), לא יתווסף דבר ליישומים הרפואיים הידועים לנו כיום. ...בל נשכח כי שמו העממי של צמח מרפא זה, Dogbane (אימת הכלב) מבהיר את העובדה שפשוטי העם בשנים עברו לא נזקקו לשום מחקר וניסויים פיזיולוגיים על כלבים כדי ללמד אותם שאפוקינום, 'אימת הכלב', אכן הורג כלבים. (לויד 1909b)

חוסר הנכונות להאמין בכך שניתן למצות את ערכה של תרופה צמחית לידי חומר פעיל בודד המייצג את פעולותיה הרפואיות לא היה ייחודי ללויד, אלא היה נחלתם של רבים מבין העוסקים ברפואה באותה תקופה. הרכיב המבודד ניצב בקצה אחד של אפשרויות הטיפול ואילו חומרים צמחיים ומיצויים צמחיים נותרו אמצעי הטיפול הקונבנציונאלי והמועדף. ניתן להתרשם מהעדפה זו באמצעות עיון במאמר מערכת שפורסם בכתב העת הרפואי של ניו-יורק (New York Medical journal ), הטוען כי אל לרכיבים מבודדים להפוך לאמצעי היחידי בטיפול התרופתי:

עוד רחוק היום בו נוכל להסתמך על חומרים פעילים מבודדים בתהליך הטיפולי של ריפוי המחלה. הבנת סבך המרכיבים המייצגים את התרופה מהצמח השלם או הטינקטורה או המיצוי שלו הינה חיונית ביותר. ...הנטייה של ימינו להשתמש במנות מוחלשות של אלקלואידים ונגזרותיהם, גליקוזידים וכו' - היא מידה שעוד נצטער עליה. חשוב, כמובן, לעשות שימוש במינונים ברמת דיוק שתאפשר היכרות עם ההשפעה, אולם על אף הסיכון שנסווג כאמפיריציסטים, אנו מודים בהעדפתנו לשימוש בצמח השלם, בין אם בצורת אבקה, מיצוי או טינקטורה. (אנונימי 1910)

ההעדפה המסורתית לחומר המורכב והשלם שבצמחים ובמיצוי האותנטי שלהם התבססה על ניסויים קליניים חוזרים ונשנים. מוצרים פחות מרוכזים אלו משיגים את התוצאות הרצויות, תוך שהם גם פחות מועדים לגרימת תופעות לוואי וחוסר איזון, עקב ההיבטים המגוונים בהשפעותיהם. כאן המקום להוסיף מילה על ההשקפה הסינרגיסטית. המונח 'סינרגיסטי' מגדיר את הפעילות המשולבת של מספר רכיבים צמחיים, בהשפעתם על תהליך או על מצב פתולוגי דרך מנגנונים שונים. התוצאה התרפויטית של הפעילויות המשולבות עשויה להיות גדולה יותר ממה שהיינו מצפים אילו חיברנו יחדיו את השפעותיהם של כל הרכיבים הבודדים בחומר (השלם גדול מסכום חלקיו).

מחקר עדכני הדגים את היתרון שבהעצמה ההדדית (סינרגיזם) במיצוי מורכב של צמח מהרי ההימלאיה בשם דארוהארידרה (Berberis aristata) לעומת נגזרות ורכיבים פעילים מבודדים (Bhandari et al 2000). אבקה שנטחנה מקליפת העץ הורתחה במים, בצורה האופיינית לשימוש האיור-ודי. בנוסף, הופרד גם מיצוי זה לשתי קבוצות, האחת הכילה שבעה סוגי אלקלואידים רביעוניים (כולל ברברין) ואילו השנייה הכילה חמישה סוגי אלקלואידים לא רביעוניים. מיצוי נוסף מקליפת הגזע נעשה על-ידי השרייה קרה במתאנול. פעולתם של שני המיצויים המקוריים ושתי קבוצות האלקלואידים נגד 19 זני חיידקים ושמרי קנדידה במבחנה הושוותה לפעולתו של ברברין, האלקלואיד האנטיספטי ה"עיקרי" לפי מדד הריכוז המעכב המינימלי (MIC). ביחס לברברין המבודד הוכיח המיצוי המימי יעילות שווה כנגד שני מינים של חיידקים, הפגין יעילות פחותה כנגד שלושה מינים והוכיח יעילות רבה יותר כנגד 15 מינים. האלקלואידים הרביעוניים היו יעילים במידה שווה כנגד 11 מינים, יעילים במידה פחותה כנגד מין אחד של חיידקים ויעילים במידה גבוהה יותר כנגד שמונה מינים. האלקלואידים הלא רביעוניים הוכיחו יעילות שווה ב-12, פחותה ב-3 וגבוהה ב-5 מינים. המיצוי במתנול היה יעיל כמו ברברין מול 6 מינים, פחות יעיל נגד 1, ויותר יעיל נגד 13 מינים.

בהאנדארי ועמיתיו המשיכו והוכיחו, תוך שימוש במדד MIC (ריכוז מעכב מינימלי), כי המיצוי המתנולי הינו כשלעצמו החומר היעיל ביותר (או שווה ביעילותו לאחרים) נגד שמונה מיני חיידקים; כך היה גם המיצוי המימי לגבי שמונה מינים; האלקלואידים הרביעוניים היו היעילים ביותר נגד שישה מינים, ואילו הלא רביעוניים היו יעילים כנגד מין אחד. לעומת זאת, הוכיח הברברין המבודד יעילות גבוהה יותר כנגד מין אחד בלבד של חיידקים. שני המיצויים המקוריים היו בסך הכל יעילים וחזקים יותר משתי קבוצות האלקלואידים. בהשוואה למיצויים המורכבים ולקבוצות האלקלואידים, הייתה יעילותו של הברברין המבודד הנמוכה ביותר, גם לגבי מספר מיני החיידקים נגדם היה יעיל וגם לגבי מספר המינים שכלפיהם היה היעיל ביותר.

סינרגיה ביצורים חיים יכולה להיות תוצאה של לפחות שני סוגי תגובות. סינרגיה פרמקודינמית מתייחסת למצב בו משתלבות יחדיו ההשפעות התרפויטיות של רכיבים שונים, ואילו סינרגיה פרמקוקינטית קשורה להגדלת הזמינות הביולוגית של רכיב פעיל. שני סוגי פעילויות סינרגיסטיות אלו נידונות במאמר סוקר כקשורות להשפעה התרפויטית של שלושה צמחי מרפא הנפוצים בשל פעילותם הפסיכו-אקטיבית (Spinella 2002). בפעולתו כנוגד דיכאון, ההיפרפורין (hyperforin) שבפרע המחורר (St. John's wort, Hypericum perforatum) מעכב ספיגה חוזרת של סרוטונין, נוראפינפרין ודופאמין, בעוד ההיפריצין (hypericin), הפלבונולים ו/או הקסנתונים שבפרע מעכבים את פעולתם של המונו-אמין-אוקסידאז (MAO) והקטכול-או-מתילטרנספראז. רכיב הפרוציאנידין בצמח מגביר את המסיסות במים של ההיפריצינים.

ספינלה מתאר גם כיצד הלקטונים קוואין (kavain) ודה-הידרו-מתיסטיצין (dihydromethysticin) שבצמח הקאוה קאוה (Piper methysticu4m) פועלים באופן מוסף לעיכוב תעלות סידן, והדבר מעורר את הפעילות מעצימת ה-GABA של צמח הקאווה קאווה. הצירוף של הלקטונים של הקאווה קאווה גורם לעליית ריכוזם במוח יותר מאשר לו ניתנו ביחידות. במקרה של הצמח ואלריאן (Valeriana officinalis) המיצוי המימי מעורר שחרור תלוי נתרן של חומצה גאמא אמינובוטירית (GABA), בעודו מעכב את ספיגתה החוזרת. מיצויים אחרים של ולריאן מגבירים את קשירת הבנזודיאזיפין בקולטן ה GABA, ואילו החומצה הוואלריאנית (valerianic acid) מעכבת פירוק של GABA. ההשפעה המשולבת של התגובה הפארמקודינמית והפארמקוקינטית של צמחי מרפא אלו ומיצוייהם מעצימות את האפקט התרפויטי של רכיבים בודדים.

בהקשר רחב יותר, כולל הסינרגיזם את ההשפעות המערכתיות שאינן נוגעות ישירות רק לאותו מצב רפואי שהוא בראש מעייננו. רכיבים נוספים בצמחי מרפא בעלי פעילויות המחזקות עיכול, מטבוליזם, סילוק והפרשה, תנגודת חמצונית, הגנה חיסונית ותפקודים גופניים אחרים - תורמים לבריאות הכללית, ובכך מסייעים באיזון הגוף. רוב החומרים הצמחיים, בעיקר בצורתם המורכבת ביותר כצמחים שלמים, מספקים לגוף כמויות זעירות אך חשובות של רכיבים בעלי פעילות מזינה ומחזקת, היכולים לשפר באופן בלתי ישיר את תנגודת הגוף להשפעה ההרסנית שמסבים תנאי הדחק ומצבים נפוצים אחרים לגוף. השפעות בלתי ישירות אלו מעניקות בסיס תומך לאותן פעילויות ישירות, שעל מנת להשיגן בחרנו בצמח מסוים. בנוסף עשויות פעולות ישירות אלו להיות התבטאות של רכיבים דומים או שונים, בעלי השפעות משולבות ומשלימות, במובן הרגיל של סינרגיזם רפואי.

בנוגע למסורת הרפואית האיור-ודית, חוסר ההכרה מצד הקהילה המדעית רפואית בגישה המורכבת שלה לטיפול, הוא תוצאה של מגבלות המחקר הרפואי הסטנדרטי:

אנשים לעולם אינם שואלים מה היה המרכיב הפעיל בארוחה שזה עתה סיימו לאכול. ...בניגוד לסברה לפיה המודל של החומר הפעיל נובע מתוך כוחה של השיטה המדעית - הרי הוא נובע מתוך חולשתה: מתוך חוסר היכולת של השיטה המצמצמת והפרטנית להתמודד עם מערכות מורכבות. ...חוקרים רפואיים נאלצים לפשט את העולם באופן קיצוני כדי לבחון אותו. בדיקה ליעילותן של תרופות אנטי-סרטניות, למשל, מנסה לאתר תמותת תאים בתוך אוכלוסיות של תאים ממאירים, בעוד ששיטות אחרות פועלות למען סילוקם של גידולים מהגוף. נמצא כי תכשירים מצמחים שלמים גרמו לתאים הסרטניים להתמיין ולהיהפך שוב לתאים בריאים ונורמליים. ...בעת שמבססים הנחת יסוד רפואית חדשה, אין זה מפתיע לגלות שאנו נתקלים בדעות קדומות עתיקות יומין. (שארמה 1997)

כתוצאה מהעדפתם לחומרים שלמים המצויים בצמח השלם, מוצאים את עצמם לעיתים קרובות אלו המסתמכים על הגישה המסורתית, כשהם פועלים מחוץ לתחומי הידע המדעי המוגבל; כתוצאה מכך הם מוצאים עצמם גם מחוץ לעיסוק ברפואה קונבנציונאלית. אך מוגבלותו של המחקר המדעי או היעדרם של מחקרים מתאימים, אינם מניאים אותם משימוש הגיוני בתרופות צמחיות המבוסס על תצפיות אמפיריות. להיפך, הידע האמפירי מסייע לחדד את השימושים הרפואיים. באמצעות שילוב של שני סוגי הידע ניתן להעצים את היישומים הקליניים. לויד מתאר את היתרון ביישומה של תבונה אמפירית:

החומרים הרפואיים קיימים, והם משמשים בבטחה את הרופא בעל יכולת ההתבוננות, למרות שאיש המדע טרם ירד לעומקו של סוד פעולתם. הוא (המדען) ניצב חסר אונים בניסיונו להסביר את התופעה שהמיקרוסקופ שלו מציג, מאמציו הביולוגיים אינם נושאים פרי, הכימיה נכשלת. האמפריציסט מקבל עובדות אלו, וממשיך להשתמש באותם חומרים תוך שהוא נתקל בחוסר הכרה מצד הכל, למעט אלו שתוך כדי התנסות למדו את סוד השימוש בחומרים אלו. מתוך מטרה לרפא את מטופליו, הרופא המתבונן הולך בדרך האסורה של 'יוצא-דופן' מנודה. (לויד 1921)

המטפלים האקלקטיים בחרו מתוך שיטות הטיפול שעמדו לרשותם את אלו שהיו המתאימות ביותר לסימפטומים הייחודיים של כל מטופל, וראו בהן התוויות טיפול ספציפיות. תוך שהפגינו תעוזה שאינה מתחשבת במוסכמות, לא רק שהם תמכו בשימוש בתרופות צמחיות, הם אף הצהירו:

במחשבה ובמעשה, מתפקידנו לפעול מחוץ לזרם המרכזי בכל הנוגע לתרופות ולדרכי פעולתן. זאת מכיוון שהצמחים הם השורש של מקורות הריפוי שלנו. ...המטריה מדיקה שלנו אינה מוכרת כל צורכה לרופאים מהאסכולה 'הרגילה' של הרפואה. ...אם נקבל על עצמנו רק את מה שתועד בכתבים או את מה שידוע למרבית הכותבים, יהיה הדבר דומה להודאה בהיותנו נטולי דמיון ורצון להתקדם, מחוסרי יצירתיות מחשבתית ויכולת להשתמש בשכל הישר או במדע המעשי; כאילו אין אנו קיימים מחוץ לגבולותיו של הדף המודפס. כדי להיות אקלקטיים עלינו להיות רבגוניים ולהימנע מלקבל עלינו סייגים. (לויד 1932a)

בעוד שלפני מאה שנה היתה ההעדפה הברורה לכיוונה של המורכבות הטבעית, הרי הסטייה המודרנית היא לכיוונו של מוצר אחיד המושג באמצעות בידוד רכיבים. הניסיונות ליצור תקן אחיד לתמציות צמחיות, הנגזר מרכיבים בודדים, הוא פשרה בעמדת שתי הגישות. השיטה המסורתית התאימה את מגוון הצמחים ואת המורכבות של החומר שבהם באופן ספציפי לחולים בודדים ולהתבטאות המחלה אצלם. השיטות המודרניות המקובלות מתאימות מוצרים במינונים סטנדרטיים לפי אבחנות ספציפיות, ובכך שולטת האחידות בעיסוק הרפואי המודרני. כתוצאה מכך אובדת היכולת להתייחס במסגרת הטיפול הרפואי למורכבות ולרבגוניות של כל אדם ואדם, ואילו דפוסי המחלה שלו מצומצמים לכדי הגישה התקנית המודרנית. שימוש בלעדי בגישה טיפולית בודדת מגביר את הסיכון לטיפול לא יעיל כאשר מנסים להתמודד עם דקויות בהתבטאות המחלה. יש לבחון ולטפל ביעילות גם בסימפטומים הנראים וגם בסיבות המחלה הנסתרות מהעין, תוך שימוש מושכל בעוצמה ובעדינות הנתונות בידנו.

 


 

 


American Academy of Pediatrics subcommittee on Anonymous 1910, Gross drugs versus active principles NY Med j. [reprinted in 1910, Cal Ecl Med j. 3: 285-7]

Bhandari DK, Nath G, Ray AB, Tewari PV 2000, Antimicrobial activity of crude extracts from Berberis asisatica stem bark Pharmaceut Biol. 38(4):254-7

Lloyd JU 1905. Structural Plant relationships AM j Pharm.77:385-92

Lloyd JU 1909b Apocunum (old domestic name, dog's bane) Ecl Med j. 69:454-6

Lloyd JU 1921, Empirical fallacies (and others) Am j pharm. 93:627-32

Lloyd JU 1922, Infinities in pharmacy Ecl Med j. 82:326-36

Lloyd JU 1932a, Concerning chlorophyll Ecl Med j. 92:91-3;183-5

Lloyd JU 1932b, Natural products vs. seperates Ecl Med j. 92:323-6

Sharma H 1997, Phytochemical synergism: beyond the active ingredient module Alt Ther Clin Pract. Pp. 91-6

Spinella M 2002, The importance of pharmacological synergy in psychoactive herbal medicines. Alt Med Rev. 7:130-6

 

 

 

*  *  *  *  *  *  *

המידע המובא כאן הוא על דעת הכותב בלבד. אין העמותה לצמחי מרפא (עיל"ם) אחראית לתוכן המאמר. שימוש בצמחים או במוצרים אחרים מחייב במקרים מסוימים שיקול דעת רפואי, ועל כן יש להיוועץ במומחה מתאים. העמותה הישראלית לצמחי מרפא ועורכי תוכן האתר אינם אחראים לכל מקרה של שימוש בלתי מבוקר, או בלתי מקצועי במידע ו/או בצמחים הנזכרים.

 

עבור לתוכן העמוד