כניסה לחברים
סגירה

כניסה לחברים רשומים



אקזמה אטופית - מאת איתי רפאל אורון CI.H

למאמרים נוספים מאת המחבר הקישו כאן

הגישה האינטגרטיבית העומדת במרכזו של מאמר זה מנסה לשלב זרועות של ידע המשלימות זו את זו: רפואה סינית מסורתית, המציעה עומק פילוסופי וכלים קליניים ייחודיים. חשיפתה למערב מעמיקה את הידע ומוסיפה כלים טיפוליים; רפואה מסורתית מערבית, ששורשיה ברפואה היוונית העתיקה

 

הגישה האינטגרטיבית העומדת במרכזו של מאמר זה מנסה לשלב זרועות של ידע המשלימות זו את זו: רפואה סינית מסורתית, המציעה עומק פילוסופי וכלים קליניים ייחודיים. חשיפתה למערב מעמיקה את הידע ומוסיפה כלים טיפוליים; רפואה מסורתית מערבית, ששורשיה ברפואה היוונית העתיקה. בעבר היא השתמשה באינטנסיביות בצמחי מרפא וכיום היא נשענת על כימיה, טכנולוגיה ומדע מודרני; מחקר עדכני, המנסה להבין מנגנונים ביולוגיים וצמחיים, לזהות מולקולות פעילות ולפתח מולקולות סינתטיות. מאמץ מחקרי זה יכול לתרום גם לרפואת הצמחים: לאשש תובנות מסורתיות ולשפר הליכי אבחון וטיפול.

גישה אינטגרטיבית תורמת לקידום רפואת הצמחים בעידן המודרני ולהגברת נגישותה לעוסקים בתחומי הרפואה השונים. מאמר זה יציג גישה אינטגרטיבית לאחת המחלות ששכיחותן הולכת וגדלה: אקזמה אטופית. יתוארו ביטויי המחלה, גורמיה ומנגנון התפתחותה, על-פי הגישה המדעית המודרנית ועל-פי הרפואה המסורתית. בהמשך יוצעו עקרונות טיפול בגישה אינטגרטיבית וייסקרו בקצרה שני צמחים נבחרים לטיפול במחלה.
אקזמה אטופית (atopic eczema / atopic dermatitis)

אקזמה אטופית היא מחלת עור דלקתית, הפוגעת בבעלי נטייה אישית ו/או משפחתית לפתח רגישות ולייצר כמות מוגברת של נוגדני IgE.1,2 נמצא קשר הדוק בין אקזמה אטופית לבין מחלות אטופיות של מערכת הנשימה. כ-60%-40% מהסובלים מדלקת עור אטופית, סובלים גם מגנחת (asthma), דלקת אלרגית של רירית האף (rhinitis) או קדחת השחת hay fever.5 במקרים רבים, כאשר חלה הטבה באחת המחלות האטופיות, מופיעה מחלה אטופית אחרת.

קליניקה

אקזמה אטופית מופיעה במרבית המקרים כבר בחודשים הראשונים שלאחר הלידה. בחלק מהמקרים המחלה נעלמת עם ההתבגרות, אך בדרך כלל היא מופיעה שוב בגיל מבוגר יותר, עם התקפים ונסיגות. המחלה היא בדרך כלל כרונית, אך עשויה להופיע גם כאקוטית. חשוב להבדיל בין שני ביטויים שונים אלו, מכיוון שבכל אחד מהם נדרשת אבחנה ואסטרטגיה טיפולית שונה. התסמינים האופייניים למחלה בשלב האקוטי הם פריחות אדומות, מפרישות ובעלות קליפות. כאשר המחלה נעשית כרונית, העור מעובה, יבש, קשקשי ומחורץ.

תינוקות יכולים לפתח פריחות על הפנים, הקרקפת, הזרועות, כפות הידיים, באזור החיתול, על כפות הרגליים והרגליים. אצל מבוגרים הפריחה מופיעה בדרך כלל רק בנקודה אחת או בנקודות מעטות, ובעיקר בקפלי העור: במרפקים, בחלק העליון של הזרוע ומאחורי הברכיים.

אפידמיולוגיה

שכיחות המחלה הולכת וגוברת בשנים האחרונות. בארה"ב, כ-15 עד 20 אחוז מילידי 1980 והלאה סבלו מהמחלה בשלב כלשהו בחייהם - פי 4 יותר מאשר בשנות ה-50'.3
בבנות השכיחות גבוהה מעט יותר וביטויי המחלה אצלן קשים יותר.4
בישראל סובלים מאקזמה אטופית 15%-6% מהילדים ו-6%-3% מהמבוגרים. המחלה מתחילה בגיל ממוצע של 6-2 חודשים, אך לפעמים גם שנים מאוחר יותר.43

גורמי סיכון

גורמים גנטיים: כאשר שני ההורים סובלים מהמחלה, הסיכון ללקות בה הוא כ- 70%. 5
גורמים סביבתיים: שכיחות המחלה גבוהה יותר באזורים בהם זיהום האוויר גבוה, ובייחוד במדינות מפותחות ומתועשות. בקרב מהגרים ממדינות מתפתחות לארה"ב, השכיחות עולה עם הזמן ונעשית דומה לזו של ילידי המקום.4

חומרים אלרגניים הנישאים באוויר, כגון אבקני פרחים, הפרשות של קרדית אבק הבית, נבגים של פטריות וקשקשת של חתולים ומקקים, הם גורמים נפוצים למחלה.
מצבי אקלים מסוימים עשויים להשפיע על ביטוי המחלה. בחודשי הקיץ ישנה בד"כ הטבה, ובחורף - החמרה.2
רגישות למזון: מוצרי מזון שונים עלולים לשמש כחומרים אלרגניים ולהשפיע על התפתחות המחלה. האלרגניים השכיחים ביותר הם חלב, ביצים, תירס, חיטה, סויה, אגוזים, שקדים, בוטנים, פירות ים ודגים.6 
זיהום חיידקי: רעלנים המופרשים מהחיידק Staphylococcus aureus, גורמים לזיהום משני ומשפיעים על מהלך המחלה.2
גורמים נפשיים ופסיכולוגיים: מתח וחרדה קשורים להפרשה של נוירופפטידים, אשר גורמים לתאים מסוימים להפריש חומרים המשמשים כמתווכים מעודדי גרד ודלקת.2

מנגנון התפתחות המחלה על פי המדע המודרני

מספר סוגים של תאים ידועים כמעורבים בהיווצרות אקזמה אטופית: לימפוציטים מסוג T, תאי לנגרהנס, אאוזינופילים וקרטינוציטים. כמו כן ידועה מעורבותם של ציטוקינים, מטבוליטים של תחמוצת החנקן (NO) ונוגדנים, בייחוד IgE3.

לימפוציטים

חשיפה למזהמים שונים בגיל צעיר מגינה על הילד מפני מחלות אטופיות, על ידי עידוד ההבשלה של לימפוציטים T-helpers מסוג 1 (Th1), השייכים לזרוע התאית• של מערכת החיסון. תאים אלו מפרישים ציטוקינים, המעודדים פעילות של מאקרופגים ומעכבים ייצור של נוגדנים.

אורח חיים מודרני, חיים בסביבה עירונית ושימוש רב באנטיביוטיקה, עלולים להוביל לייצור עודף של לימפוציטים T-helpers מסוג 2 (Th2), השייכים לזרוע ההומורלית•• של מערכת החיסון. תאים אלו מפרישים ציטוקינים, המעודדים פעילות של תאי B, תאי מאסט ואאוזינופילים, קשורים בייצור נוגדנים כגון IgE ומעכבים פעילות של מאקרופגים.3, 9

כאשר מערכת החיסון תקינה, פעילות Th1/Th2 מאוזנת.
בעלי נטייה גנטית למחלות אטופיות נוטים לחוסר איזון ולפעילות דומיננטית יותר של Th2.3 בעבר סברו כי זהו הגורם להתפתחות אקזמה אטופית, אולם לאחרונה התברר, שהדבר נכון רק לגבי השלב האקוטי של המחלה. כאשר המחלה הופכת כרונית, חל שינוי באופי התגובה החיסונית, ויש מעורבות לא פחותה של לימפוציטים מסוג Th1.
ניתן לסכם, כי ידועה מעורבותם המוגברת של לימפוציטים באקזמה אטופית, אך עדיין אין הבנה מלאה של פעילותם.
 


 

• הזרוע התאית מספקת הגנה בעיקר מפני מיקרואורגניזמים ופתוגנים תוך-תאיים, (כגון נגיפים, חיידקים תוך-תאיים, אמבות). כמו כן היא פועלת לחיסול תאים סרטניים ותאי שתל מרקמה זרה; מפעילה ומווסתת את התגובה ההומורלית.

•• הזרוע ההומורלית (=של נוזלי הגוף - humors) מקנה הגנה בעיקר מפני מיקרואורגניזמים ופתוגנים חוץ-תאיים, אשר גדלים ומתרבים בנוזלי הגוף.
 

תיאום הפעילות החיסונית (כולל תיאום בין הזרוע התאית לזרוע ההומורלית) נעשה בעיקר ע"י ציטוקינים.

 


 

נוגדנים

אצל מרבית הסובלים מהמחלה, יש ייצור מוגבר של נוגדני IgE, כנראה כתוצאה מפעילות ציטוקינים שהופרשו מלימפוציטים Th2 בשלב האקוטי של המחלה. ל- IgE תפקיד מרכזי בתגובה האלרגית. לאחר ששני נוגדני IgE יוצרים קישור מוצלב לאלרגן על-גבי תאי מאסט ובאזופילים, משחררים תאים אלו בועיות המכילות בעיקר היסטמין וסרוטונין, הגורמים תוך דקות לתגובה אלרגית מיידית. לאחרונה נמצא, כי גם על גבי תאי לנגרהנס, המצויים דרך קבע באפידרמיס, יש קולטנים לנוגדני IgE וכנראה הם מעורבים משמעותית בהתפתחות המחלה.3
התהליך הדלקתי גורם להרס של תאים ולפירוק הממברנות שלהם, המכילות פוספוליפידים. כמו כן, תאי פיטום (mast cells, mastocytes) מפרישים אנזימים שונים.
פוספוליפאז (A2 (PLA2 הוא אנזים המפרק פוספוליפידים חופשיים לחומצה ארכידונית. אנזימים נוספים, ציקלוקסיגנאז (COX - Cyclooxygenase) ו-5-ליפוקסיגנאז (LOX - 5-Lipoxygenase), אחראיים על פירוק חומצה ארכידונית ועל ייצור פרוסטגלנדינים ולויקוטריאנים בהתאמה. לפרוסטגלנדין PGE2 וללויקוטריאן LTB4 תפקיד חשוב מאוד בתגובה הדלקתית.10

התהליך נמשך מספר שעות והוא אחראי לתגובה האלרגית המאוחרת. עיכוב תהליך זה עשוי להפחית את תסמיני הדלקת והאלרגיה ובכך להקל על החולים.

תאי לנגרהנס (Langerhans cells)

רקמות העור בחולי אקזמה אטופית מכילות רמות גבוהות של תאי לנגרהנס - תאים דנדריטיים המצויים דרך קבע באפידרמיס. על פניהם יש קולטנים בעלי זיקה לנוגדני IgE וככל הנראה יש להם תפקיד חשוב בהתפתחות אקזמה אטופית, ע"י המרצת ייצור של נוגדנים נוספים.2,3
הפחתת הביטוי של קולטנים אלו עשויה להפחית ייצור של נוגדני IgE ובכך להחליש את התגובה האלרגית.

מטבוליטים של תחמוצת חנקן (NO•)

ל- NO• תפקיד במערכת ההגנה של הגוף מפני חיידקים. יחד עם זאת, ייצור מוגבר של NO• קשור למצבים דלקתיים שונים.11 במגוון של מחלות עור, מרבית התאים ברקמת העור גורמים לייצור מוגבר של NO• על ידי זירוז האנזים iNOS וזאת בתגובה לפעילות של ציטוקינים פרו-דלקתיים.38 מספר מחקרים מצאו רמות גבוהות של NO• ברקמות העור של חולי אקזמה אטופית. בילדים נמצאו רמות גבוהות של NO• בעת התפרצות אקוטית של אקזמה, ואילו במבוגרים נמצא קשר בין רמות גבוהות של NO למצבים כרוניים של המחלה.12

NO• הוא רדיקל הגורם לייצור של ֿONOO - מחמצן רב עוצמה, הפוגע בתאים וברקמות עור, במיוחד בעת תהליכים דלקתיים. ניתן לעצור את תגובות השרשרת המזיקות בעזרת נוגדי חמצון בעלי פעילות רחבה או ע"י איזון הפעילות החיסונית, ובכך לעכב תהליכים דלקתיים ולהפחית תסמינים של מחלות עור דלקתיות כגון אקזמה אטופית.37,38

קרטינוציטים (keratinocytes)

קרטינוציטים חיוניים לבניית השכבה החיצונית ביותר של העור, ומעורבים גם בתגובות חיסוניות ברקמת העור. בקרב הסובלים מאקזמה אטופית יש פעילות מוגברת של קרטינוציטים. מספר גורמים, כגון אנטיגנים של קרדית אבק הבית, חדירה של חיידקים שונים או לחלופין גירוד המקום הנגוע, גורמים לכך שתאים אלו יפרישו ציטוקינים פרו-דלקתיים שונים וכימוקינים, אשר מעודדים הגעה של לימפוציטים, מאקרופגים ואאוזינופילים לאיזור המודלק.3 הכימוקין TARC נחשב כמתווך עיקרי בתגובה הדלקתית של אקזמה אטופית.13 עיכוב של פעילות הכימוקינים, ובעיקר של TARC, עשוי להפחית את התגובה הדלקתית.

גורם השעתוק NF-kB

NF-kB הוא גורם שעתוק לגנים, אשר נצמד ל-DNA בגרעין התא ועל ידי כך משפיע על ייצור חלבונים רבים, וביניהם ציטוקינים פרו-דלקתיים, כימוקינים, מולקולות תצמיד וכן אנזימים שונים כגון COX-2, 5-LOX, iNOS ו- PLA2.14 מגוון מצבים של עקה, וביניהם פעילות של ציטוקינים ואלרגנים, ממריצים הפעלה של NF-kB, ונמצא קשר ישיר בין הפעלתו להתפתחות של אסתמה.15 לאחרונה נמצא, כי בקרב חולי אקזמה אטופית קיימת פעילות מוגברת של NF-kB בתאי דם לבנים, והוא נחשד כבעל תפקיד מרכזי בהתפתחות המחלה.16
עיכוב פעילות של NF-kB יביא להפחתת ייצור של מרבית האנזימים המעורבים בתגובה הדלקתית והאלרגית, ובכך להחלשת התסמינים במחלות הרלוונטיות.

טיפול 

 
 הימנעות ממזונות ומגורמים סביבתיים הידועים כאלרגניים ו/או כטריגרים למחלה.4,40
 שימוש חיצוני בתכשירים מכילי קורטיקו-סטרואידים (עלול לגרום לתופעות לוואי שונות, מקומיות ומערכתיות).40 הפסקת הטיפול תביא להתפרצות נוספת.4
 חומרים חוסמי קלצינאוּרין - מדכאים את מערכת החיסון; פותחו כדי למנוע דחייה של איברים מושתלים. לא מומלצים לשימוש מתחת לגיל שנתיים, ולא לזמן ממושך.
 אנטיביוטיקה בשימוש מקומי, נגד החיידק S. aureus. השימוש מוגבל, כדי למנוע עמידות של החיידק לאנטיביוטיקה.
 קורטיקו-סטרואידים בשימוש פנימי. יעיל להתפרצות אקוטית חמורה במבוגרים אך מוגבל לזמן קצר. בד"כ סיום הטיפול מביא להתפרצות נוספת.4,40
 טיפול באור (phototherapy) - קרינה אולטרה סגולה באמצעות קרני UVA, UVB או בשילוב פסורלן (PUVA). הטיפול ניתן במקרים חמורים.40
 מעכבי לויקוטריאנים - ניתן כטיפול תומך; יעילותו לא הוכחה.40
 תרופות (סיסטמיות) לדיכוי מערכת החיסון. ניתנות למושתלים, למניעת דחייה של השתל, וכן במקרים קשים בלבד של אקזמה אטופית, בגלל סיכון לתופעות לוואי קשות.40
 הזרקה תוך-ורידית של תרופות לדיכוי מערכת החיסון: יעילות טיפולים אלו מוטלת בספק.40
 אנטי-היסטמינים - יעילותם באקזמה אטופית לא הוכחה.40

אקזמה אטופית על-פי הרפואה הסינית המסורתית

הרפואה הסינית המסורתית מציעה הסבר מעניין להתפתחותן של מחלות אטופיות, הכולל מעורבות של הריאות והכליות. הריאות שולטות על הנשימה ועל מצב העור. הריאות מזינות ומלחלחות את העור, על ידי הפצת אדים שמקורם בכליות. הכליות מסייעות לריאות גם בקליטת ה-qi, הנכנס לגוף בתהליך הנשימה.

גם הכבד מעורב בהתפתחות של מחלות אטופיות. הכבד נעזר בריאות כדי לפנות רעילות מן הגוף, ע"י הזעה דרך העור וע"י פינוי דרך המעי (איבר יאנג) - בן הזוג של הריאה (איבר יִין). המעי והריאה משויכים ליסוד המתכת. גם העור משויך ליסוד המתכת. תפקוד לקוי שלהם מצביעים על דיסהרמוניה ביסוד המתכת.

רעילות עלולה לגרום להופעת פריחות מפרישות ואלרגיות עור, בדומה לאקזמה אקוטית. כאשר תפקוד הכבד נפגע, הוא כושל בהזנת הכליות - מצב שעלול להוביל ליובש בריאות ולפגיעה במצב העור, בדומה לאקזמה כרונית. עם הזמן ייפגעו גם תפקודי הריאות והכליות. הריאות יתקשו לשלוט בנשימה, ותיפגע גם יכולת הכליות לסייע בקליטת ה-qi או למעשה, האוויר. כתוצאה מכך יופיעו קשיים בנשימה ואסתמה.7

הגורמים העיקריים להתפתחות אקזמה הם חום, לחות ורוח. חום הוא ביטוי של רעילות. לחות היא תוצאה של ניסיונות הפרשה. אקזמה אקוטית היא בדרך כלל תוצאה של לחות-חום.

אקזמה כרונית קשורה בדרך כלל לפגיעה בדם עקב מחלה ממושכת. הדם הפגוע כושל בהזנת הכבד וכתוצאה מכך נוצרים רוח פנימית ויובש, הנגרם בשל חוסר היכולת של הכבד להזין את הכליות. רוח ויובש מובילים לפגיעה בהזנה ובלחלוח של השכבות החיצוניות. עם זאת, אקזמה כרונית עשויה להתפתח גם ללא הופעה מוקדמת של אקזמה אקוטית. עשויים להיות מקרים תת-אקוטיים רבים ומגוונים, המשלבים תסמינים אקוטיים וכרוניים גם יחד.17,18

רעילות פתולוגית כגורם לאקזמה אטופית

כבר בימי הרפואה היוונית-ערבית העתיקה, בּריאוּת נתפסה כמצב בו נוזלי/ליחות (humors) הגוף פועלים באיזון ומאפשרים ספיגה ופינוי יעילים, ורעילות נחשבה כגורם מרכזי בהופעת מחלות והוגדרה כ"חוסר איזון בין נוזלי/ליחות הגוף".19

כיום אנו יודעים, כי כל ביטויי החיים תלויים בשחלוף של מרכיבים כימיים, המבוצע בגופנו בעיקר באמצעות אנזימים ובסיוע פטריות וחיידקים שונים. מרכיבים כימיים אינם נעלמים, אלא משנים צורה. חלקם נחוצים לתפקוד האורגניזם, ואילו אחרים הם רעלנים האמורים להתפרק ו/או להתפנות מהגוף.8 הגוף מייצר רעלנים כחלק מהפעילות המטבולית, ובנוסף, סופח מתכות כבדות וכימיקלים רעילים דרך מערכות העיכול והנשימה.

המיקרו-פלורה של המעי, הכבד, הטחול ומערכת החיסון, פועלים יחד וברציפות לנטרול רעלנים בגוף, בעוד שהכליות, המעיים, העור והריאות, אחראיים לסילוקם מהגוף. כאשר יש פער בין קצב הצטברות הרעלים בגוף לבין היכולת לסלקם, נוצרת רעילות פתולוגית ומופיעה מחלה, שביטוייה שונים מאדם לאדם.19

מחלות אקוטיות מבטאות בדרך כלל תהליכים ביולוגיים חיוניים, שמטרתם להשיב את האיזון ולייצב את רמת הרעילות. מחלות כרוניות מתפתחות כאשר הרעילות הפתולוגית מחמירה, מעמיקה ופוגעת באיברים פנימיים. בשל היותו של העור איבר פינוי חשוב של הגוף, מקרים רבים של רעילות פתולוגית מתבטאים במחלה עורית כלשהי. רעילות פתולוגית עלולה להוביל לרגישות-יתר של הגוף ולתגובות אלרגיות שונות, כולל אקזמה אטופית.6, 8

אסטרטגיית הטיפול באקזמה אטופית בגישה אינטגרטיבית

הטיפול במחלות כרוניות על רקע של רעילות פתולוגית, כגון אקזמה אטופית, מכוון להביא לאיזון הרעלנים בגוף ולפינוי פסולת מטבולית רעלנית מהגוף. בנוסף, הוא מכוון להפחית אלרגיה או ליתר דיוק - לאזן חיסון (immunomodulate). כל זאת - באמצעות צמחים.

כחלק מהשפעתם על הפעילות המטבולית, צמחים אלטרטיביים (alteratives) נוגדי רעילות מביאים לניקוז של רעלנים מהסביבה התוך-תאית אל הסביבה הבין-תאית ומשם אל הדם. על ידי כך הם משנים את מאזן הרעלנים בגוף. בנוסף, צמחים אלו מסדירים וממריצים את פעילויות הטיהור ופינוי הרעלים הסלקטיביות של מערכות שונות, כגון הכבד, הכליות, הריאות והלימפה, ועל ידי כך מסייעים לסילוק הרעלנים אל מחוץ לגוף, דרך מחילות הגוף השונות (מעיים, צואה, כליות ושלפוחית שתן, עור וזיעה).
ניתן לחלק את הצמחים האלטרטיביים נוגדי הרעילות לארבע קבוצות:

I. אלטרטיבים נוגדי רעילות כבדיים

צמחים מרירים, יבשים וקרים באיכותם, המשפיעים על פעילות הכבד לטיהור ולסינון הדם. הם מעודדים דה-טוקסיפיקציה על ידי פעילות מנקזת כבד ומעיים (הגברת ייצור מרה בכבד והפרשתה אל המעי; מיצי מרה ממריצים את פעילות המעיים). מתאימים בעיקר למצבים המאופיינים בלחות-חום.

צמחים לדוגמה:
 שינן (Taraxacum) (שורש)
 חומעה מסולסלת (Rumex crispus) (שורש)
 אגוז חמאה (Juglans cinerea) (קליפת שורש)
 כלידוניום (Chelidonium majus) (נוף הצמח)
 בולדו (Peumus boldus) (עלים)
 קערורית סינית (baicalensis Scutellaria) (שורש)

II. אלטרטיבים נוגדי רעילות כלייתיים

צמחים מלוחים או בעלי טעם סתמי. מעודדים דה-טוקסיפיקציה על ידי תמיכה בפעילות הפינוי הסלקטיבית של הכליות, ובנוסף, מרככים וממיסים משקעים. מתאימים בעיקר למצבים המאופיינים בלחות. צמחים אלו נבדלים ממשתני הנפח, אשר תפקידם העיקרי הוא לפנות הצטברויות של נוזלים ובצקות.19

צמחים לדוגמה:
 דבקה זיפנית (Galium aparine) (נוף הצמח)
 שינן רפואי (Taraxacum officinalis) (עלים)
 סרפד (Urtica dioica) (עלים)
 סלרי (Apium graveolens) (זרעים)

III. אלטרטיבים נוגדי רעילות ריאתיים

צמחים לחלוחיים (demulcents) ומזינים, המשפיעים על פעילות הפינוי של הריאות באמצעות העור. מתאימים בעיקר למצבים המאופיינים בחום ויובש.

צמחים לדוגמה:
 תלתן אדום (Trifolium pratense) (פרחים)
 אמנון ותמר (Viola tricolor) (נוף הצמח)

IV. אלטרטיבים נוגדי רעילות לימפתיים

צמחים אלה מוגדרים עפ"י הרקמה שעליה הם פועלים. חלקם ארסיים (צורבים) ורעילים במידה מסוימת. הם מסייעים בפינוי רעלים מהסביבה הבין-תאית באמצעות מערכת הלימפה.

צמחים לדוגמה:
 דבקה זיפנית (Galium aparine) (נוף הצמח)
 איריס (Iris versicolor) (שורש)
 פיטולקה (Phytolacca americana) (שורש)
 לראה - צ'פרל (Larrea mexicana - chaparral) (עלים)
 סטילינג'יה (Stillingia sylvatica) (שורש)

חלק מהצמחים הם בעלי השפעה מורכבת על מספר מערכות ועשויים להשתייך לכמה מהקבוצות הנ"ל.

ככלל, יש להבדיל בין צמחים אלטרטיביים לבין צמחים מסלקים.
צמחים מסלקים פותחים חסימות (כגון נקבוביות סתומות, הצטברויות נוזלים, צואה וליחה) במערכות הפינוי, ע"י המרצה סדירה ועדינה של האיברים הפנימיים האחראים על מנגנוני ההפרשה (כבד, מעיים, כליות, ובעיקר עור וריאות). פעילות הצמחים המסלקים שטחית יחסית והם מתאימים לשימוש במצבים של רעילות קלה. במצבי רעילות עמוקה יותר, משתמשים בצמחים אלטרטיביים נוגדי רעילות חזקים וספציפיים יותר. 19

אקזמה אטופית עלולה להופיע על רקע של רעילות ממקורות שונים. במידת האפשר, רצוי לברר את מקור הרעילות ובהתאם לקבוע את האסטרטגיה הטיפולית. כאשר מקור הרעילות הוא חוסר איזון במיקרו-פלורה של המעי, התסמינים מוגדרים עפ"י הגישה הסינית המסורתית כחום ולחות ו/או חום ורעילות.

טיפול אינטגרטיבי יכלול: 
 איזון הפלורה של המעי באמצעות תוספים פרו-ביוטיים ותזונה עשירה בסיבים.
 הפחתת רעילות באמצעות צמחים בעלי פעילות נוגדת-זיהום רחבה (נוגדי חיידקים, נגיפים, פטריות, עובשים וכו' - כל אלה מפרישים רעלנים מזיקים). 
 הגנה על הכבד ותמיכה בפעילותו לנטרול רעלים.
 נטרול רדיקלים ומחמצנים באמצעות תוספים וצמחים נוגדי-חמצון.

כאשר הרעילות היא תוצאה של חשיפה לכימיקלים, ההגדרה עפ"י הגישה הסינית המסורתית היא של חוסר יין בכבד, מלווה ברוח-חום ו/או חום ורעילות.

הטיפול יכלול:
 שיקום והזנה של יִין ודם הכבד והגנה עליו באמצעות צמחים מתאימים, כגון: גדילן (Silybum marianum) (זרעים); ארטישוק (Cynara scolymus) (עלים); שינן (Taraxacum) (שורש)
 נטרול רדיקלים ומחמצנים.
 שימוש בצמחים נוגדי אלרגיה / מאזני חיסון.19

חלק נוסף וחשוב בטיפול יהיה שימוש בצמחים מאזני חיסון (immunomodulators), מרביתם גם פועלים כנוגדי אלרגיה ונוגדי דלקת.

צמחים לדוגמה:
 קצח הגינה (Nigella sativa) (זרעים)
 קערורית סינית (Scutellaria baicalensis) (שורש)
 פטריית ריישי (Ganoderma lucidum)

במקרים אקוטיים מסוימים של אקזמה אטופית, בעיקר כאשר לא קיים רקע כרוני של המחלה, התהליך הדלקתי-אלרגי הוא פעולה רצויה של מערכת החיסון, אשר אינו נובע מחוסר או מחולשה משמעותית, ומטרתו להביא למשבר החלמה ולפתרון הבעיה האקוטית. במקרים אלה יש להשתמש בצמחים מעוררי חיסון, אשר יסייעו לקדם את התהליך. מרבית הצמחים מעוררי החיסון משלבים גם יכולת נוגדת-זיהום ישירה, ואפשר לטפל באמצעותם בזיהום חיידקי נלווה. צמחים מעוררי חיסון ממריצים את הפעילות החיסונית באופן חד, ושימוש ממושך בהם עלול להתיש את המערכת ולהביא לקריסתה.

צמחים לדוגמה:
 קיפודנית צרת עלים (Echinacea angustifolia) (שורש)
 קיפודנית ארגמנית (Echinacea purpurea) (נוף הצמח)
 אנדרוגרפיס (Andrographis paniculata) (עלים/נוף הצמח)

במקרה של אקזמה אטופית כרונית, עם זיהום חיידקי משני, ניתן לשלב בטיפול צמחים בעלי פעילות נוגדת זיהום ישירה וספציפית, אשר אינם מעוררי חיסון משמעותיים ובשל כך לא יחמירו את התגובה החיסונית הלא מאוזנת.

צמחים לדוגמה:
 ניל הצבעים/אינדיגו (Baptisia tinctoria) (שורש)
 ציפורני חתול רפואי (Calendula officinalis) (פרחים)
 שרף פרופוליס (Propolis resin)

האסטרטגיה הטיפולית תכלול מגוון של פעילויות צמחים, בהתאם לאבחנה הייחודית של כל מקרה לגופו, תוך התייחסות לרמת הרעילות, לגורמי המחלה ולכלל התסמינים.
לדוגמה, כאשר המטופל סובל מאקזמה בשילוב עם אסתמה, חשוב לקבוע איזו בעיה דומיננטית. בטיפול יינתן דגש לבעיה העיקרית וישולבו התייחסויות לבעיה המשנית.

באופן כללי, הטיפול באקזמה אטופית יכלול בעיקר: טיהור חום; סילוק לחות; חיזוק הכליות והריאות; חיזוק הטחול (כאשר הלחות דומיננטית); פעילות אלטרטיבית נוגדת רעילות; פעילות נוגדת אלרגיה / מאזנת את מערכת החיסון; פעילות נוגדת דלקת; פעילות נוגדת גרד; שיפור והמרצת עיכול (צמחים מרים); פעילות מרגיעה (sedative).
במצבים כרוניים ממושכים ועיקשים ייעשו ההתאמות הרלוונטיות: הזנת דם; לחלוח יובש; סילוק רוח; פעילות אלטרטיבית עמוקה (דגש על כבדיים); פעילות תומכת בקרומים הריריים; פעילות אדפטוגנית.

טיפולים חיצוניים עשויים בהחלט להביא להקלה ולשיפור מצב העור, אך הם חייבים להיות חלק מטיפול שלם, שמטרתו לשנות תהליכים פנימיים.
בעיקר ייעשה שימוש בצמחים נוגדי דלקת, מצננים ומלחלחים/מייבשים בהתאם למצב העור, ובצמחים נוגדי גרד (anti-pruritic).

צמחים לדוגמה:
 כוכבית מצויה (Stellaria media) (נוף הצמח) - מצנן, מלחלח, מזין, מרכך, מרגיע גרד, נוגד דלקת.
 סינפיטון-קומפרי (Symphytum officinalis) (שורש) - מצנן, מלחלח, מזין, מרכך, מרגיע גרד, נוגד דלקת.
 ציפורני חתול רפואיות (Calendula officinalis) (פרחים) - מצנן, מייבש, נוגד דלקת, נוגד זיהום.

רוב הצמחים האלטרטיבים נוגדי הרעילות יכולים לשמש גם לטיפול חיצוני מקומי.

צמחים לדוגמה:
 חומעה (Rumex crispus) (שורש)
 לפה (Arctium lappa) (שורש)
 דבקה זיפנית (Galium aparine) (נוף הצמח)
 מהוניה (Mahonia/Berberis aquifolia) (קליפת השורש)
 קערורית סינית (Scutellaria baicalensis) (שורש)

עיקר השימוש יהיה בג'לים ובקרמים רפואיים, אשר יכילו תמציות מהצמחים הנ"ל. במצבים יבשים ניתן להשתמש גם בשמני השריה רפואיים.

צמחים נבחרים לטיפול באקזמה

קערורית סינית 19,20,41,42

מחקר מדעי בהקשר לפעילות הנוגדת אלרגיה:
במחקרים משנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20, הוכחה פעילותו של הצמח כנוגד אלרגיה.21
מרבית המחקרים העדכניים התמקדו במרכיבים הפעילים, ומקצתם בפעילות של תמצית מהצמח השלם. עם זאת, תוצאות מחקרים אלו יכולות להסביר, במובן מסוים, את יעילות הצמח לטיפול באקזמה ובמחלות אלרגיות אחרות, כמקובל ברפואה הסינית המסורתית.

wogonin, baicalin, baicalein ו- oroxylin A הוכחו כמדכאי פעילות של האנזים COX-2 וכתוצאה מכך כבולמי ייצור של PGE2. פעילות זו נצפתה בתאים מאקרופגים של אדם, בתנאי מעבדה וגם בשימוש מקומי על עור של עכברים.11, 22-24

כאשר הם ניתנו דרך הפה, wogonin, baicalein ו- baicalin הציגו פעילות נוגדת דלקת בכמה מודלים של בעלי חיים.11 שלושת המרכיבים אף הציגו יכולת לבלום את נתיב האנזים 5-LOX, שאחראי לייצור של לויקוטריאנים.28 

3,5,7,2, 6 (pentahydroxyflavonePHF), וכן wogonin, wogonoside, הציגו יכולת לבלום ייצור של לויקוטריאן LTB4 בתאים המרכיבים את קרום מערכת העיכול של חולדות.29

משמעות שלושת הממצאים הללו היא, שמרכיבים שונים בצמח מתערבים בייצור של לויקוטריאנים ופרוסטגלנדינים ועל ידי כך מפחיתים את תהליך הדלקתי-אלרגי, בין היתר גם ברקמת העור.

במחקרים שהתבצעו על תאים מאקרופגים של אדם בתנאי מעבדה נמצא, כי wogonin ו- oroxylin A דיכאו פעילות של האנזים iNOS וכתוצאה מכך עיכבו ייצור של NO•.23, 25 פעילות זו כנראה מעכבת ייצור של רדיקלים חופשיים וע"י כך מפחיתה את פגיעתם ברקמת העור ואת תהליך הדלקתי. 

baicalin הראה יכולת לפגוע ביכולתם של כימוקינים שונים להיצמד לקולטנים על גבי לימפוציטים של אדם.21 כמו כן הוא חסם ייצור של ציטוקינים פרו-דלקתיים בתאי דם לבנים של אדם.27 wogonin הציג פעילות דומה בעור של עכברים.26

במחקר חדש נמצא, כי wogonin בלם את ביטוי הכימוקין TARC בתאים קרטינוציטים של אדם, שנגרם באמצעות תיווך אנטיגן של קרדית אבק הבית.13

ארבעה מרכיבים פעילים של הצמח: baicalein, oroxylin A, baicalin, skullcapflavone II, בלמו ייצור של eotaxin כתוצאה מחשיפה של תאי עור לציטוקינים שונים. כימוקין זה מגייס סלקטיבית אאוזינופילים באמצעות כימוטקסיס ובשל כך מעורב במצבים אלרגיים.11

משמעות שלושת הממצאים הנ"ל היא, שמרכיבים שונים בצמח עשויים להפחית פעילות של כימוקינים וע"י כך להביא להפחתת התהליך האלרגי-דלקתי באופן כללי, ובאופן ספציפי ברקמת העור.

wogonin, wogonoside ו-ganhuangenin, בלמו משמעותית ייצור מוגבר של נוגדני IgE על ידי לימפוציטים בטחול של חולדות. שלושת הפלבונואידים גם בלמו משמעותית הפרשה של היסטמין.30 כלומר, הם הפחיתו את התהליך האלרגי.

לסיכום, בנוסף לפעילות הנוגדת חמצון הידועה זה מכבר של מרכיבים רבים בצמח, ממצאים חדשים מצביעים על השפעות נוגדות אלרגיה ונוגדות דלקת במגוון של רקמות גוף וביניהן העור, הן בשימוש פנימי והן בשימוש חיצוני מקומי.

סרפד 19,31,42

שם בוטני: Urtica spp.
שם אנגלי: Nettle

צמח זה מקובל מאוד ברפואת הצמחים המערבית ונמצא בשימוש עוד מימיה הראשונים של הרפואה היוונית הקדומה. לאלרגיות משתמשים בחלקי הצמח העליונים (ישנם שימושים אחרים לשורש ולזרעים). ניתן לשייך את הצמח לקבוצת המשקמים מזיני דם, אך הוא מתפקד היטב גם כאלטרטיבי נוגד רעילות כלייתי וכצמח מסלק-משתן.

איכויות: מלוח, מעט מתקתק, מכווץ, קריר ויבש.
נכנס למרידיאנים: כבד, טחול, כליות, שלפוחית וריאות.
מרכיבים: formic acid, chlorophyll, xanthophyl, indoles (histamine, serotonin), quercetin-3-O-rutinoside, tannins, carotine, glucoquinone, lecithin, acetylcholine, tannic & gallic acid, minerals, vitamins, enzymes

פעילות רפואיות: אלטרטיבי-משתן, נוגד אלרגיה (עור, נשימה, כללי), נוגד שיגרון, מכווץ/עוצר דימום, היפוגליקמי.

פעילות והתוויות על פי הרפואה המסורתית:

 מעשיר את יין הכבד ומזין את הדם - אנמיה, עייפות, לאות, חיוורון, סחרחורת, אמנוריאה, אי-סדירות וסת, PMS, חוסר בחלב-אם, נשירת שיער.

 מחזק את הטחול, מעצים את ה-qi ועוצר שלשול - חולשה כללית, חוסר אנרגיה, אובדן משקל, צואה רכה ושלשולים.

 מחזק את הריאות, מכייח, מקל על שיעול וצפצופי נשימה - למצבים של ליחת-לחות בריאות, כגון קוצר נשימה, שיעול עם כיח לבן, ברונכיט כרוני ומצבים אלרגיים (אסתמה, ריניטיס אלרגית, אקזמה).

 מעודד דה-טוקסיפיקציה, מאתן את הכליות ומעודד מתן שתן; מרכך וממיס משקעים קשים - מפיג רוח-לחות מהערוצים ומהעור ומטפל במצבים ריאומטיים וארתריטיים כרוניים, גאוט, בעיות עור (אקזמה, סרפדת, קשקשים), אבנים בשתן ובמרה ונפיחות לימפתית. כמשתן, משלב פעילות אלטרטיבית ומסלקת ועל כן מטפל גם בהצטברויות נוזלים ובצקות.

 סופח, מייבש לחות, מפסיק הפרשות ודימומים, נוגד זיהום - מייבש לחות חמה או קרה במחמם התחתון ומטפל בהפרעות שתן, השתנה תכופה, כואבת שקופה או עכורה, הפרשות וגינליות שקופות וזיהומים בדרכי השתן; דימום כרוני (אף, רחם, וסת, צואה), פצעים, כווית ועקיצות; זיהומים בפה ובגרון.

התוויות נוספות: פסוריאזיס, סוכרת.

התוויות נגד ותופעות לוואי: צמח עדין, משמש גם למאכל, נטול רעילות.

אופני שימוש ומינונים:
חליטה ארוכה/מרתח קצר: 2 כפות לכוס מים, 5-3 כוסות ליום.
טינקטורה: 1:3, 25% אלכוהול, 7-3 מ"ל 3 פעמים ביום.

מחקר מדעי בהקשר לפעילות נוגדת אלרגיה:
למרות השימוש המסורתי בצמח לטיפול באקזמה אטופית, לא נמצאו מחקרים המסבירים את אופן פעולתו של הסרפד בהקשר זה.

מחקר אמריקאי אקראי, מבוקר, כפול סמיות, אישר ב- 1990 את השימוש המסורתי בסרפד לטיפול בריניטיס אלרגית.32 המחקר כלל 69 מטופלים, שנתבקשו לצרוך 2 כמוסות, שהכילו 300 מ"ג תמצית יבשה של סרפד או פלסבו, בעת הופעת התסמינים. המחקר נמשך שבוע. 58% מהמטופלים הגדירו את הסרפד כיעיל בהפחתת התסמינים (לעומת 37% בקבוצת הביקורת). 52% הודיעו שירכשו את התרופה הצמחית בעתיד (לעומת 18% בקבוצת הביקורת). 48% מסרו כי תמצית הסרפד הייתה שוות ערך או יעילה יותר מתכשירים קודמים. (לעומת 21% בקבוצת הביקורת).

בשנים האחרונות בוצעו מספר מחקרים, שהתמקדו בעיקר בפעילות הסרפד כנוגד דלקת, לטיפול בדלקת מפרקים שגרונתית (RA - rheumatoid arthritis) ובדלקת מפרקים ניוונית (osteoarthritis). ממצאים של מספר מחקרים עשויים להסביר את פעילותו הנוגדת אלרגיה.

-   נמצא כי תמצית של עלי סרפד בלמה המרה (conversion) של חומצה ארכידונית לפרוסטגלנדינים ולויקוטריאנים, על ידי עיכוב פעילות האנזימים LOX ו- COX.33

-  במחקרים בתנאי מעבדה נמצא, כי תמצית מסיסת מים תקנית של סרפד (IDS 23/1), בלמה הפעלה של NF-kB, בתגובה למגוון תמריצים ובסוגים שונים של תאי אדם.34 תכונה זו יכולה להסביר את הממצאים שבסעיף הקודם.

-  נמצא שעלי סרפד מכילים quercetin-3-O-rutinoside - חומר הדומה במבנהו ובתכונותיו לקוורצטין.35 קוורצטין הוא נוגד אלרגיה מוכח; הוא מעכב את האנזימים PLA2 ו- LOX; בנוסף הוא מעכב דה-גרנולציה של תאי פיטום ובאזופילים על יד מניעת זרימה של סידן אל התאים.36

-  סרפד מכיל היסטמין. משערים שנטילת היסטמין דרך הפה, גורמת למשוב שלילי בייצור והפרשה של היסטמין בגוף.36 ניתן לצרוך היסטמין על ידי הכנת מיץ סרפד טרי. ככל הנראה ההיסטמין אינו נמצא במיצויים אלכוהולים ו/או מימיים של סרפד.

הסרפד נחקר בהיקף מצומצם בהשוואה לקערורית הסינית, אבל הממצאים בכל זאת מרמזים על האופן שבו הצמח מסייע לטיפול במצבים אלרגיים ודלקתיים שונים.

סיכום

אין עדיין הבנה מלאה של התהליכים המעורבים באטופיק דרמטיטיס. יש סברות, מחקרים, כיווני מחקר חדשים ונתונים ברמה הביומולקולרית, אך הם מספקים מידע חלקי. בשונה מהגישה המדעית המערבית, הגישות המסורתיות מציעות התבוננות כוללנית בתופעות ובהקשרים בין גורמי המחלה השונים.
ניתן לסייע לחולים באטופיק דרמטיטיס בעזרת מגוון כלים טיפוליים.
הגישה האינטגרטיבית מגדילה את מרחב הפעולה של המטפל, מאפשרת בחירה באסטרטגיית טיפול מותאמת אישית ומשפרת את הסיכויים להיטיב את מצבו של המטופל.


 

 

 


 1. Brown S., Reynolds N.J., "Atopic and Non-Atopic Eczema," BMJ, March 2006, 332, 2006, 584-588.

2. Bardana E.J., "Immunoglobulim E- (IgE) and Non-IgE-Mediated Reactions in the Pathogenesis of Atopic Eczema/Dermatitis Syndrome (AEDS)," Allergy, 59(Suppl 78), 2004, 25-29.

3. Abramovits W, "Atopic Dermatitis," J Am Acad Dermatol, 53, 2005, S86-93.

4. Ahuja A. et al., "Atopic Dermatitis," Southern Medical Journal, 96(11), 2003, 1068-1072.

5. Artik S., Ruzicka T., "Complementary Therapy for Atipic Eczema and Other Allergic Skin Diseases," Dermatologic therapy, 16, 2003, 150-163.

6. Di Tullio G., "The Role of Food Intolerance in the Pathogenesis of Atopic Dermatitis," Minutes of the XVI National Conference on Homeopathy, Homotoxicology and Biological Medicine, Rome: Selected papers from la medicina biologica, 2001, 35-42.

7. Maciocia G., The Practice of Chinese Medicine, UK: Churchill livingstone, 1994.

8. Kirkman M.F., "What is Homotoxicology and Bio-Regulatory Medicine All About" Academy of homotoxicology and bio-regulatory medicine, May 2005.

9. Miescher S.M., Vogel M., "Molecular Aspects of Allergy," Molecular Aspects of Medicine, 23, 2002, 413-462

10. Serrano-Molar A., Closa D., "Archidonic Acid Signaling in Pathogenesis of Allergy: Therapeutic Implications," Current Drug Targets - Inflammation & Allergy, 4, 2005, 151-155.

11. Kim H.P. et al., "Anti-Inflammatory Plant Flavonoids and Cellular Action Mechanism," Journal of Pharmacological Sciences, 96, 2004, 229-245.

12. Guzik T.J. et al., "Nitric Oxide Metabolite Levels in Children and Adult Patients with Atopic Eczema/Dermatitis Syndrome," Allergy, 57(9), 2002, 856.

13. Bok-Soo Lee et al., "Wogonin Suppresses TARC Expression Induced by Mite Antigen Via Heme Oxygenase 1 in Human Keratinocytes," Journal of Dermatological Science, 46, 2007, 31-40.

14. Ahn K.S., Aggarwal B.B., "Transcription Factior NF-KappaB: A Sensor for Smoke and Stress Signals [Abstract]," Ann N Y Acad Sci, November 2005, 1056, 2005, 218-233. 15. El Bakkouri K. et al., "Adenoviral Gene Transfer of the NF-KB Inhibitory Protein ABIN-1 Dcreases Allergic Airaway Inflammation in a Murine Asthma Model," The Journal of Biological Chemistry, 280(18), 2005, 17938-17944.

16. Angelini F. et al., "Nuclear Factor KB Activity is Increased in Peripheral Blood Mononuclear Cells of Children Affected Bt Atopic and Non-Atopic Eczema [Abstract]," Int J Immunopathiol Pharmacol, 20(11), 2007, 59-67.

17. Wu Y., Fischer W., Fratkin J. (editor), Practical Therapeutics of Traditional Chinese Medicine, USA: Paradigm publications, 1997.

18. Jian-Hui L., A Handbook of Traditional Chinese Dermatology, Blue poppy press, 1998.

19.. Holmes P., The Energetics of Western Herbs (4th Revised Edition), USA: Snow lotus press, 2006.

20. Bensky D., Gamble A., Chinese Herbal Medicine, USA: Eastland press, 1993.

21. Li B.Q. et al., "The Flavonoid Baicalin Exhibits Anti-Inflammatory Activity by Binding to Chemokines," Immunopharmacology, 49, 2000, 295-306.

22. Byoung Kyu Park et al., "Inhibition of TPA-Induced Cyclooxygenase-2 Expression and Skin Inflammation in Mice by Wogonin, a Plant Flavone from Scutellaria Radix," European Journal of Pharmacology, 425, 2001, 153-157.

23. Woo K.J. et al., "Differential Inhibitory Effect of Baicalein and Baicalin on LPS-Induced Cyclooxygenase-2 Expression Through Inhibition of C/EBPbeta DNA-Binding Activity," Immunobiology, 211, 2006, 359-368. 24. Chi Y.S. et al., "Effect of Wogonin, a Plant Flavone from Scutellaria Radix, on the Suppresion of Cyclooxygenase-2 and the Induction of Inducible Nitric Oxide Synthase in Lipopolysaccharide-Treated RAW 264.7 Cells," Biochemical Pharmacology, 61, 2001, 1195-1203.

25. Chen Y.C. et al., "Oroxylin A Inhibition of Lipopolysaccharide-Indced INOS and COX-2 Gene Expression Via Suppression of Nuclear Factor-KB Activation," Biochemical Pharmacology, 59(11), 2000, 1445-1457.

26. Chi Y.S. et al., "Effects of Wogonin, a Plant Flavone from Scutellaria Radix, on Skin Inflammation: In Vivo Regulation of Inflammation-Associated Gene Expression," Biochemical Pharmacology, 66, 2003, 1271-1278.

27. Krakauer T. et al., "The Flavonoid Baicalin Inhibits Superantigen-Induced Inflammatory Cytokines and Chemokines," FEBS Letters, 500, 2001, 52-55. 28. Cuellar M.J. et al., "Topical Anti-Inflammatory Activity of Some Asian Medicinal Plants Used in Dermatological Disorders," Fitoterapia, 40, 2001, 221-229.

29. Lim B.O., "Effect of Wogonin, Wogonoside, and 3,5,7,2`,6`-Pentahydroxyflavone on Chemical Mediator Production in Peritoneal Exudate Cells and Immunoglobulin E of Rat Mesenreric Lymph Node Lymphocytes," Journal of Ethnopharmacology, 84, 2003, 23-29.

30. Lim B.O. et al., "Effect of the Flavonoid Components Obtained from Scutellaria Radix on the Histamine, Immunoglobulin E and Lipid Peroxidation of Spleen Lymphocytes of Sprague-Dawley Rats," Biosci. Biotechnol. Biochem., 67(5), 2003, 1126-1129.

31. Holmes P., "Nettle," RCHM Journal, 4(1), 2005, 39-41.

32 Mittman P., "Randomized, Souble-Blind Study of Freez-Dried Urtica Dioica in the Treatment of Allergic Rhinitis," Planta Medica, 56(1), 1990, 44-47. 33. Obertreis B. et al., "Ex-Vivo in-Vitro Inhibition of Lipopolysaccharide Stimulated Tumor Necrosis Factor-Alpha and Interleukin-1beta Secretion in Human Whole Blood by Extractum Urticae Dioicae Foliorum," Arzneim-Forsch Drug Res, 46(4), 1996, 389-394.

 

34. Riehemann K. et al., "Plant Extracts from Stinging Nettle (Urtica Dioica), an Antirheumatic Remedy, Inhibit the Proinflammatory Transcription Factor NF-KB," FEBS Letters, 442, 1999, 89-94.

35. Akbay P. et al., "In Vitro Immunomodulatory Activity of Flavonoid Glycosides from Urtica Dioica L," Phytotherapy Research, 17, 2003, 34-37.

36. Guilliams T.G., "Allergies: The Natural Approach," The Standard, 1(2), 1998, 1-7.

37. Portugal M. et al., "Interplay among oxidants, antioxidants, and cytokines in skin disorders: Present Status and Future Considerations," Biomedicine and Pharmacotherapy, (Not yet publishes).

38. Portugal M., Kohen R., "Peroxynitrite, a Molecule in Skin Tissue Response to Different Types of Stress," (Unpublished), 2007.

39. Maciocia G., The Foundations of Chinese Medicine, UK: Churchill livingstone, 1989.

40. Buys L.M., "Treatment Options for Atopic Dermatitis," Am Fam Physician, 75(4), 2007, 523-528.

41. ראן ג.מ., "רפואת צמחים קלינית: מבואות", ישראל: הוצאת מורן, 2006.

42. מורסיאנו י., לין ח., "פיטוטרפיה מודרנית ומסורתית: צמחי מרפא לסטודנט, למטפל ולמתעניין," ישראל: הוצאת מורן, 2006.

43. ד"ר אנדה קנר-קיקנזון, מומחית למחלות עור ומין

עבור לתוכן העמוד